החלטה בתיק ת"א 7388-07

1.         עסקינן בתביעה לתשלום חוב נטען בסך של 54,325 ש"ח בגין אספקת שירותי כוח אדם.

2.          לפניי בקשה נוספת במסגרת תביעה זו - הפעם לחיוב התובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע.

3.          הבקשה שזורה בטענות עובדתיות, לרבות הנטען בסעיף 6 לבקשה, וחרף זאת הנתבע לא צירף תצהיר לאימות העובדות המפורטות בה, אף לא במצורף לתשובה מטעמו. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

4.          מעבר לכך, שומה על המבקש כי בית המשפט יפעיל את סמכותו על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") להוכיח שניים: האחד, חוסר יכולת כלכלית של התובע; והשני, היות התביעה תביעת סרק. כאמור ב-בש"א (חיפה) 3189/07, מיוחס נ' Shalant (2007):

"להגנת הנתבע עומדים שני רכיבים: הרכיב הראשון, מניעת תביעות סרק. יודגש, כי המבחן אינו סיכויי ההצלחה של התביעה, אלא מניעת תביעות סרק, כאלה שכבר בשלב הראשוני נחזות להיות בעלות סיכוי קלוש. זהו מבחן מצמצם אשר במערך האיזונים נותן משקל רב יותר לזכות הגישה לערכאות.

הרכיב השני הינו הבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע למפרע. לאספקט זה שני פנים. האחד, נובע מהרכיב הראשון, דהיינו כאשר סיכויי התביעה קלושים לכאורה, יש הצדקה להבטיח את זכותו של הנתבע להחזר הוצאותיו. בנסיבות אלה, יש משקל לאיתנותו הכלכלית של התובע וליכולתו לשלם הוצאות הנתבע באם תדחה תביעתו. אולם כאמור בעניין באסל לעיל, זכות הגישה לערכאות אינה נחלתם של בעלי היכולת בלבד .... ועל כן ישקול ביהמ"ש את חובת ההפקדה בהתאם לנסיבות המקרה לגופו. אולם קיים פן נוסף, שאינו בהכרח נובע מיכולתו הכלכלית של התובע, אלא מהיכולת לגבות ממנו הוצאות שיוטלו עליו." .

מבחנים אלה שנקבעו בפסיקה נועדו לאזן נכוחה בין האינטרסים ה'מתגוששים בזירה', כאמור ב-רע"א 2310/10, לידיה נ' מדינת ישראל (2010):

".... לצורך כך, נדרש בית המשפט לאזן בין זכותו של הנתבע שלא לצאת בחיסרון כיס אם תידחה התובענה ויפסקו הוצאות לטובתו, ובין הפגיעה האפשרית בזכות הגישה לערכאות של התובע, אשר תביעתו עשויה להידחות על פי הוראת תקנה 519(ב), ככל שלא יוכל לשאת בתשלום הערובה ..... במסגרת בחינת בקשה להטלת ערובה יבחן בית המשפט את כלל השיקולים הצריכים לעניין כגון סיכוייו ומורכבותו של ההליך, שיהוי בהגשת התובענה ומקום מגוריו ומצבו הכלכלי של התובע...".

כמו גם ב-רע"א 2795/10, פיטוסי נ' מדינת ישראל (2011):

"...אכן, זכותו של אדם לפנות לערכאות שיפוטיות הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי ... ואולם, זכות זו אינה מוחלטת ובית משפט זה הכיר בכך שזכות זו עשויה לסגת מפני זכויות אחרות. כך ככלל, וכך בפרט בכל הנוגע לתקנה 519 ... אומנם, בעת שנבחנת בקשה לחייב תובע ליתן ערובה להוצאות על בית המשפט ליתן דעתו לשיקול של אי חסימת זכות הגישה לערכאות, אולם לצד שיקול זה ישנם שיקולים נוספים, וביניהם סיכויי התובענה; הבטחת תשלום הוצאות לנתבע היה והתובענה תידחה ומניעת בזבוז משאבים שיפוטיים...".

(וראה גם: רע"א (ת"א) 1705/09, מ"י נ' עיזבון אבו-דאהר (2011), על האסמכתאות המצוטטות בו; רע"א 2795/10, פיטוסי נ' מ"י (2011); רע"א 2146/04, מ"י נ' עזבון המנוח באסל, פ"ד נ"ח(5) 865; רע"א 544/89, אויקול תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מ"ד (1) 647; ה"פ (חיפה) 32253-06-11, עמר נ' שולר (2011); ת.א. (ירושלים) 7112/05, עזבון המנוחה כמאלה נ' משרד הבטחון (2006); בש"א (ירושלים) 7005/09, חסיד נ' ראובני (2009), על האסמכתאות הנזכרות דשם; בש"א (ירושלים) 2230/99, בר נ' סבית (1999); י. זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית (1995), עמוד 899 ואילך; י. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהדורה עשירית-2009, עמוד 750 ואילך).

הנטל להוכחת תנאים אלה במקרה של תובע בשר ודם מוטל על כתפי המבקש/הנתבע (ראה: רע"א 10905/07, נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר, (2008)).

ויאמר מיד - הנתבע כשל בכך.

5.         חוסר יכולת -

שתי טענות בפי הנתבע לעניין זה: האחת, אי תשלום הוצאות; והשנייה, מען הנתבע.

5.1        לטענת הנתבע, התובע לא שילם את הוצאות המשפט שנקבעו בהחלטה מיום 13/9/11, כתנאי להגשת התצהיר המשלים.

התובע אינו חולק על כך שהוצאות המשפט לא שולמו על ידו.